<h1>בה"ג הלכ' דם</h1>
<h2>דף לז:</h2>
דאסיר למיכל כל דמא בין דבעירא ובין דחיה ובין דעופא, דכתיב (ויקרא ז', כ"ו) וכל דם לא תאכלו וגו' וחיה בכלל בהמה. ומאי טעמא כתב רחמנא בכל מושבותיכם בחלב ודם, איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיבי בספר קרבנות בזמן דאיכא קרבנות ליתסר חלב ודם בזמן דליכא קרבנות לא ליתסר חלב ודם, כתב רחמנא בכל מושבותיכם. (כריתות כ':) ודם נהיג איסוריה בבהמה וחיה ועוף בין טמאים ובין טהורים דאי אכיל דם בהמה טמאה קאי עליה בכרת דכתיב (ויקרא ז', כ"ז) וכל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה. דם השחיטה, בחיה בעופות בין טמאין ובין טהורין, דם הנחירה ודם העיקור ודם הקזה שהנפש יוצאה בו חייבין עליו, דם הטחול ודם הלב ודם הביצים ודם דגים ודם חגבים ודם התמצית אין חייבין עליו, רבי יהודה מחייב בדם התמצית.
